אחד המוקשים הכי משמעותיים שאני פוגשת אצלי בקליניקה (הכי קל לראות את הדבשת של אחרים) - הוא התנהלות עם אגו

הורה שאומר "הוא לא ידבר אליי ככה"

"אני אראה לו מה זה...הוא ציפצף עליי אז החלטתי להעניש אותו ולקחת לו את הטלפון ליום שלם"

"הוא מרשה לעצמו יותר מידי, אני חייב להראות לו מי הבוס בבית"


יש את הרגעים האלה שאנחנו שוכחים שאנחנו "המבוגר האחראי" ואנחנו מתפלשים עם הילדים שלנו בתוך הבוץ ומנסים להוכיח מי יותר חזק. 

זה בדיוק הרגע שכולם מפסידים.

בטווח הקצר זה לפעמים עוזר, הילדים "מתיישרים" ומושג "שקט תעשייתי" ריגעי.

אז איפה בכל זאת הבעיה?

ראשית, כך מגדלים ילדים עקשניים שפותרים קונפליקטים באמצעות כוח (זו הדוגמא האישית שהם מקבלים מאיתנו)

שנית, השיטה הזו לא עובדת לאורך זמן כי היא פוגעת ביחסים, באמון וברצון לשיתוף פעולה בבית.

בגיל 6 אנחנו עוד יכולים לקחת את הילד בכוח להתקלח. אבל מה נעשה בגיל 14 כשהילד לא ירצה להתקלח? 

בגיל 7 אפשר אולי להפליק לילד שהתחצף והוא יפסיק, אבל מה נעשה כשבגיל 15 הוא יתחצף אלינו? נפליק לו שוב? ואז הוא יתלונן עלינו במשטרה (תאמינו לי שראיתי מקרים כאלה).

ולטווח הארוך יש עוד הרבה מחירים כבדים - ילדים שמקבלים מסר שמותר להתייחס אליהם בצורה לא מכבדת, ילדים מפוחדים, ילדים מרצים ועוד.

תדעו שגיל ההתבגרות מגיע מהר מאוד, והוא מביא איתו את התוצאות שאנחנו יצרנו ביחסים עם ילדנו בגיל צעיר.

בכל פעם שאתם מזהים "מלחמת אגו" ונכנסים למאבקי כוח עם הילדים האהובים שלנו, כדי להניע אותם לפעולה - כדאי לעצור, לחשב מסלול מחדש ולחשוב על הטווח הארוך, מה אני רוצה להשיג ביחסים שלנו?.

יש שפע של דרכים אחרות שמקדמות יחסים. צריך פשוט ללמוד אותן.

החיים זה לא שחור ולבן (או שאני הורה "נבוט" או שאני הורה "סמרטוט").



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.