אחה"צ, אני יוצאת לאימון ספורט.
כשאני חוזרת מורעבת, אני נרגשת לגלות (עוד מהריח בכניסה לבית) שמישהו הכין ארוחת ערב.הבת שלי הכינה פיצה לכולם.
הפיצה מוכנה, כולם מתיישבים. חיכו רק לי (חזון אחרית הימים 🙏).
אני מסתכלת סביב ורואה שחור - השיש הפוך, המיקסר עדיין מלוכלך ומלא בבצק, הכיור מלא כלים, רסק עגבניות מעורבב בקמח מרוחים על השיש 😭, קופסת מוצרלה פתוחה בחוץ, הרצפה מלאה פירורים.
תרחיש א'
אם אני אשים את הפוקוס על הבלאגן שנשאר ואכעס שלא כך משאירים את המטבח אחרי אפייה – רוב הסיכויים שהמחווה לעזור במטבח לא תחזור על עצמה, הבת שלי תחווה תחושת כישלון ותסכול והאווירה בבית לא תהיה נעימה.
תרחיש ב'
אם אני אשים את הפוקוס על הפיצה שהוכנה – אתפעל מההפתעה, מהביצוע, מהמחשבה ומהטעם של הפיצה, ואולי גם אתעד ואפיץ בקבוצה המשפחתית המורחבת בהתרגשות, רוב הסיכויים שהמחווה לעזור במטבח תחזור על עצמה והבת שלי תחווה חווית הצלחה ומסוגלות.
זה לא אומר שלא אגיב לבלאגן.
זה רק אומר שאת רוב האנרגיה שלי אשקיע בהתפעלות מהפיצה.
אחרי הארוחה הנעימה, אפשר להעביר מעט פוקוס על הבלאגן ולהציע שנסדר יחד. בלי דרמה.
איזו למידה תהיה לילדה בכל אחת מהאופציות?
בתרחיש א' הלמידה תהיה לא להכנס למטבח כי זה מכעיס את אמא וזה עלול לגרום להימנעות להבא.
בתרחיש ב' הלמידה תהיה שהיא משמעותית ומוערכת.
אותה סיטואציה - שתי תגובות עם השלכות שונות.
כמה חשוב לשים את הפוקוס על מה שאנחנו רוצים שיגדל.
ולהאיר בפרוג'קטור את הדברים שמקדמים ערכים ואווירה טובה בבית.
הערות