סיפור מהשטח:
האמא: ״רשמתי את הבן שלי (בן 5) לקורס שחייה, נשארו עוד שני שיעורים והיום כשהודעתי לו שיש שיעור הוא אמר שהוא לא מוכן ללכת, שהוא מפחד מהמים העמוקים (ולדעתי הוא גם מעדיף להישאר בבית ולראות טלוויזיה).
אמרתי לו שאני מבינה שהוא מפחד אבל שילמנו כבר על השיעורים ואין ברירה אז אנחנו הולכים.
הוא השתטח על הרצפה והודיע שהוא לא בא.
מה אני עושה עכשיו?
לקחת אותו בכוח או לוותר?״
**שימו לב איך לעיתים גם אנחנו ההורים חושבים בשחור או לבן - 2 אפשרויות קצה, אלו האופציות מבחינת האמא.
הנחיתי אותה מה לומר אונליין, כשהיא איתי באוזנייה, וכך זה נשמע:
היא: מתוקי, אתה ממש לא רוצה ללכת היום לשיעור שחייה?
הוא: כן, לא רוצה היום!
היא: ואתה מפחד לשחות במים העמוקים?
הוא: כן
היא: ובא לך להמשיך לראות טלוויזיה?
הוא: כן!
היא: אוי, חמודי, בוא לחיבוק, אני ממש מבינה אותך, גם אני פעם מאוד פחדתיבמים העמוקים, זה באמת יכול להפחיד כשאנחנו לא עומדים.
ואז ביקשתי שתנשום 3 נשימות ותמשיך.
היא: תראה, מתוקי, אנחנו התחייבנו על 8 שיעורים, נשארו רק עוד שני שיעורים והמורה מחכה לנו. ללמוד שחייה בגיל שלך זה דבר מדהים וחשוב, והתקדמת ככ יפה.
שוב הנחיתי אותה לעצור לשתי נשימות.
היא: אז מה אתה מציע שנעשה?
הוא: לא יודע, לא רוצה ללכת
אני: אל תתרגשי, תמשיכי לשאול שאלות.
היא: מה יעזור לך להתגבר על הקושי וללכת?
הוא: לא רוצה ללכת, בא לי טלוויזיה.
היא: כרגע טלוויזיה היא לא אופציה ואנחנו נכבה אותה עוד כמה דקות בכל מקרה. אתה רוצה שאני אשב לידך כשתהיה בעמוקים ואתן לך בטחון, או שנדבר עם המורה לפני השיעור ונגיד לה שאולי תצטרך עזרה ממנה?
הוא: לא רוצה ללכת
היא: אז מה נעשה? אתה לא רוצה ללכת ומצד שני, התחייבנו כבר ואנחנו צריכים לקחת אחריות, וזה גם ממש חשוב לך.
הוא: אז אני אלך לשיעור ואחכ תיקני לי מכונית מירוץ (צעצוע)
אני: יש לנו קצה חוט לשיתוף פעולה, מעולה, רצוי לא לאשר תגמול חומרי, אבל תציעי משהו איכותי, עם ערך.
היא: זה רעיון יצירתי, אפשר לסכם שאחרי השיעור נלך לשחות יחד בים או שנלך לגן שעשועים, מה אתה מעדיף?
הוא: ללכת לסבא לקפוץ אצלו בטרמפולינה.
היא: וואו, רעיון נפלא, יש דיל, בוא נצא.
היא אומרת לי: וואו, תודה, הצלחתי ביי.
אני: רגע, שכחת את החלק החשוב ביותר...
היא: מתוקי, איזה כיף שאנחנו הולכים ככה בהרגשה טובה, תראה איך התנהגת בצורה בוגרת ואמיצה, ראיתי כמה אתה מחוייב לקורס, והצלחת להתגבר על הפחד. אתה יכול להיות ממש גאה בעצמך.
היא שיתפה שהילד עם חיוך מאוזן לאוזן, הודתה לי מאוד והם הלכו בשמחה.
כל השיח ארך אולי 4 דקות.
אז מה השיעור שלנו, ההורים?
כשיש קונפליקט, מומלץ שההתכוונות שלנו תהיה:
לחפש את האמצע
ללמוד להקשיב
לתרגל ניהול מו״מ (ע"י שאלת שאלות ומתן אופציות לבחירה)
ומעל הכל, לא לשכוח להאיר ולחזק כל השתדלות, כוונה, מאמץ שנרצה להגדיל.
ומה התגמול על ההשקעה הזו?
כך אנחנו מאמנים את הילד לגמישות.
מיומנות כל כך חשובה לחיים שלנו ושל ילדינו.
אז שתהיה לנו תקשורת מכבדת, אמפטית, אימונית ומעצימה!
הערות