הרבה פעמים יש לנו נטייה כהורים לחבוש כובעים שונים ודרכם לתקשר עם ילדינו
כובע "המפקד" התפעולי, שמדבר בציווי ופקודה – "תלך, תביא, תיקח, תסדר, תוציא את קופסת האוכל, תפנה את הצלחת שלך, לך להתקלח, יאללה לקום"
כובע "היועץ", שנותן עצות – "אז אולי תגיד לו ש..., תפסיק לשחק בטלפון ולך לקרוא ספר, החולצה הזו קטנה עלייך, תלבש את זו במקום"
כובע "המוכיח", שצופה דברים מראש – "כמה פעמים אמרתי לך לא לעשות את זה, ידעתי שזה מה שיקרה, ראיתי שאתה הולך לשפוך את החלב"
ויש את כובע "החופר" ("שב ותקשיב לי עכשיו ותקשיב טוב...."),
וכובע "המחליט" ("כי ככה אמרתי!")
וכובע ה"קורבן" ("נמאס לי כבר לנקות אחריכם")
וכובע השופט ("אתה טועה/צודק")
ועוד המון כובעים שלא מקדמים יחסים בבית.
מזמינה אתכם לשחרר את הכובעים האלה כמה שאפשר ולתרגל תקשורת דרך כובע חדש:
כובע "המאמן"
תקשורת ע"י שאלות
זה כובע שמאמין וסומך על הילדים שלנו שיש להם יכולת לחשיבה עצמאית, ואנחנו רק צריכים לאמן אותם ולסייע להם להפעיל את גלגלי החשיבה שלהם.
מה אתה אומר❓
מה אפשר לעשות❓
מה יעזור לך❓
מה אתה חושב❓
מה אתה צריך ממני❓
אתה יכול לעזור לי❓
למה התכוונת שאמרת...❓
אז איך השאלות נכנסות למשפט שלם?
מתחילים בשיקוף, ממשיכים במסר חינוכי (אם צריך) ומסיימים בשאלה:
"אני רואה שאתה ממש עייף, וכל מה שבא לך עכשיו זה לשחק בטלפון | סיכמנו שבשעה כזו אין מסכים בבית | מה אתה מציע שנעשה?"
הילדים שלנו יצירתיים, הילדים שלנו רוצים שלכולם יהיה נעים וטוב – תסמכו עליהם, תשאלו אותם שאלות ותקשיבו לתשובות.
וכשתגיע תשובה טובה – תעודדו❗️
כך לומדים, כך מפתחים עצמאות ותחושת ערך וכך בונים יחסים.
אופס....🤦♀️ חפרתי❓
הערות