מה הילד שלך חושב ומרגיש?

מתי בפעם האחרונה שמעת מה הילד שלך חושב ומרגיש?

לאחרונה אני מקיימת ביקורי בית כחלק מהתהליך של ליווי הורים.

זה מאפשר לקבל נקודת מבט מעניינת על הבית. 

אני מגיעה לפגוש את הילדים בביתם ומדברת איתם (ללא נוכחות ההורים), מקשיבה ושומעת את החוויה וההרגשה שלהם בבית ואיך הם תופסים את ההורים שלהם.

קבלו ציטוטים מארבעה ילדים בבתים שונים שביקרתי לאחרונה:

1. בן 9: ״אבא שלי שונא אותי, הוא כל הזמן כועס וצועק עליי, הוא חוזר עצבני מהעבודה ולא אכפת לו ממני.״

2. בת 8: ״אמא שלי כל הזמן צורחת עליי, כל יום, על כל דבר ולפעמים גם מושכת אותי ביד חזק וזה ממש לא נעים לי״

3. בת 9: ״אבא ואמא כל הזמן רבים וצועקים אחד על השני, אני ממש מפחדת שהם יפרדו (כמו שראיתי שקרה אצל חברה שלי בבית).

4. בן 15: אבא שלי רואה רק מה שאני עושה לא טוב, אבל כשאני מתאמץ ועושה דברים טובים, הוא לא מתייחס. אני ילד טוב, חבל שהוא לא רואה את זה. אני רואה איך חברים שלי מתנהגים ועצוב לי שאבא לא יודע להעריך מה שיש לו בבית. 

אז מה אתם אומרים? 

איך נראה לכם שילדים עם חווית חיים שכזו יתנהגו בבית או בבית ספר? 

מי צריך להתחיל את השינוי?

הילדים או ההורים?

איפה הרגע שאנחנו מתחילים לקחת אחריות על היחסים עם הילדים? 

מי המבוגר האחראי בבית?

שבת שלום, 

שבת של אווירה משפחתית מאירה