"היא הגיעה מותשת, כעוסה ומיואשת.
התלוננה בעיקר על שלושה דברים:
1. הילדים שלי כל היום רבים, אני כבר לא יכולה לסבול את זה
2. הילד שלי מתלונן כל הזמן שמשעמם לו וזה מטריף אותי
3. כל דבר הכי קטן שמשתבש, הילד שלי מתחיל להתבכיין ולכעוס ואני משתגעת מזה
שיתפתי אותה בשלושה דברים מאוד משמעותיים להתפתחות התקינה של ילדים:
1. מריבות בין אחים הן בית ספר מצוין לרכישת מיומנות חברתיות.
2. שעמום הוא קרקע פורייה ליצירתיות.
3. תסכול הוא חלק בלתי נפרד מהחיים וחשוב לתת לילדים שלנו להתמודד איתו כהכנה בריאה לחיים העצמאיים.
לפעמים, כל הבעיה היא בכפתורים שנלחצים בתוכנו ולא בסיטואציה עצמה.
אם רק נבחר פרשנות שתקדם יחסים ותנטרל את הכעס שלנו - הרבה דברים יהפכו לפשוטים יותר. גם עבורנו וגם עבור ילדנו.
בואו ניקח דוגמאות מהחיים ונמסגר אותן מחדש:
שני אחים מתווכחים ורבים.אם קשה לנו לשמוע, אנחנו פשוט יכולים להתרחק ולהזכיר לעצמינו שהם כרגע מתאמנים על נחישות, מו"מ, ראיית האחר ועמידה על שלהם –מיומנויות חשובות!
אל לנו להפריע להם.
אם המריבה מתלהטת ואנחנו לא שקטים, אנחנו ניגשים, ללא כעס ואומרים "אני רואה שקשה לכם, אתם צריכים עזרה ממני או שאתם מסתדרים לבד?"
ואם יש חציית גבול ומתחילה אלימות, אנחנו ניגשים, מפרידים פיזית, ללא כעס, האשמה או שיפוט ואומרים "אצלינו בבית לא מרביצים, עכשיו כל אחד הולך רבע שעה להירגע ואז תחליטו אם אתם רוצים להמשיך לשחק יחד"
************
ילד בא ואומר, "משעמם לי" בזמן שאת עסוקה.
את יכולה לפרש את זה שהוא ילד תלותי וחסר תחביבים, לחוש תסכול ולכעוס עליו, "מה אני נראית לך? צוות הוואי ובידור... עזוב אותי כבר ותסתדר לבד"
לחילופין, את יכולה לפרש שהנה יש כאן הזדמנות ליצירתיות והתפתחות ולומר, "איזה כיף לשמוע, אני בטוחה שתמצא משהו מעניין ויצירתי לעשות עכשיו, שעמום זה בריא. ואם תרצה לשחק, אני מתפנה בעוד חצי שעה ואשמח שנשחק".
**************
בכל פעם שילד חווה תסכול, במקום להתערבב איתו בכעס, לשפוט או לתייג, אנחנו יכולים להסתכל עליו בעיניים חומלות ולשדר לו מסר שאנחנו מבינים שקשה לו וסומכים עליו שיסתדר ותכף התסכול יעבור. לנשום ולתת לו להתמודד עם התסכול, לבכות, לפרוק את הרגש.
ובתוך עצמינו להודות ליקום שאירגן לו הזדמנות להתפתח ולהתמודד עם תסכול, כי זה אימון חשוב לפיתוח כנפיים חזקות לעוף אל החיים האמיתיים.
ולחכות עד שהתסכול יחלוף (גם אם זה אחרי שעה של התקף זעם) כדי לעודד את הילד שנרגע ולהתעלם מכל מה שקרה: "וואו, תראה איזה כוח יש בך שהצלחת להירגע לבד".
אז מה שנדרש זה לעבוד על הפרשנות שלנו, לקחת אחריות על התגובות שלנו ולתת למציאות להתקיים, על כל גווניה.
הערות