לפעמים הסנדלר הולך יחף 
אני יודעת בדיוק מה הנזק של עודף מסכים,
אני יודעת בהחלט את ההשפעה השלילית של המסכים על המזג של חלק מבנותיי,
אני יודעת כמה חשוב להגביל שעות ותוכן מסכים,
אני קוראת מחקרים וחשופה לכל ההשלכות.
ועדיין, קורונה, סגר... שעות שינה השתבשו, שלוש בנות גדולות (יחסית) בבית, שלושתן עם ניידים אישיים, זומים, אני לבד איתן ומנסה גם לעבוד תוך כדי... פותחת שני קורסים השבוע...
ואופס... כשאין אכיפה עיקבית, הגבולות מטשטשים...
אתמול שמתי לב שזמן המסכים כאן בבית מוגזם ללא ספק.
ואם הבנות לא בחוץ או עם חברות או באוכל, אז רוב הזמן הן מול איזשהו מסך 
אז יצאתי בהכרזה חגיגית:
מעבר לשעת כיבוי המסכים שנשמרת כאן בקנאות בימי למידה (לפחות בזה אני עיקבית)
היום, המסכים נסגרים בין 14:00 ל-17:00
היה מרד, צעקות, מירמור, קללות, תסכול, בקשות להקלות (אז רק וואטאפ...אז נעשה ספורט עם יוטיוב), תחנונים קורעי לב.
ובסוף, אחרי הסבר מדעי שכנראה התיש את הבנות... הן הבינו שאני רצינית.
ב-14:00 אספתי טלפונים, שלטים ולפטופים והכנסתי הכל למגירה (בטענה נחרצת שזה רק מאהבה).
שוב, כעס, מרמור, כמה רגעים לא פשוטים.
ממש תסמינים של גמילה 
ואז, אחרי רבע שעה בערך, קרה כאן משהו מדהים:
אחיות עם ״אחוות תסכול משותפת״ שנאלצו למצוא פעילות חלופית התחילו למלא את הזמן ב:
אפיית עוגה טעימה
צביעת 3 מנדלות
משחקי קופסא עם אבק יצאו מהמדפים
השתוללות בטרמפולינה
משחק מחבואים סוער
מלא מלא צחוקים
ועל הדרך נרכשו מיומנויות חברתיות, מוטוריות, היצירתיות הופעלה, הדופק עלה והקירבה בין האחיות גדלה.
והכל, בלעדי
תראו מה אנחנו (והילדים שלנו) מפסידים כשאנחנו הולכים בדרך הקלה ו״נהנים״ משקט תעשייתי כשכל ילד במסך שלו.
ממליצה לכם לנסות אצלכם בבית:
מעבר להגבלה של סגירת מסך שעתיים לפני שינה - קביעת שעות ביום שבהם אין שום מסך בבית.
** בגילאים צעירים (עד גיל 10) ובתקופה נורמלית, ההקפדה צריכה להיות הרבה יותר הדוקה מזו 
הערות