הם באו אליי, זוג הורים מקסים.
סיפרו לי על סדר היום בבית:
ילד בן 4, ילד בן 8 וילד בן 10.
חוזרים בצהריים מהמסגרות ומנשנשים צהריים בסלון, מול הטלוויזיה בזמן שהאמא מסדרת ומארגנת את הבית.
אותו דבר גם בערב ואז נכנסים למיטות עם פלאפונים (הקטן מקבל את הטלפון של ההורים, לגדולים יש משלהם) עד שנרדמים.
הצעתי להם להכניס שני כללים חדשים בבית:
1. בזמן ארוחות אין מסכים
2. מסכים נסגרים ב-19:00 ולפני השינה מקריאים סיפור
האבא: "תקשיבי, אני מפחד מאיך שהקטן יגיב… אין סיכוי ששינוי כזה יעבור בשלום ושהוא יירדם בלי נייד או ישב לאכול במטבח בלי טלוויזיה ברקע. הוא יפוצץ לנו את הבית".
כן, כן, קראתם נכון - מפחד! בחור בן 40 מפחד מילד בן 4.
תחשבו איזו חוויות חיים יש לגור בן 4 שיודע שההורים שלו מפחדים ממנו. כמה חוסר בטחון ובלבול זה מייצר עבורו, שהוא, בגופו הקטן מטיל אימה על ההורים.
איך ילדון שכזה יכול להקצות משאבים ראויים לגדילה והתפתחות כשהוא יודע שההורים שלו מפחדים ממנו...? 🤷♂️
אחרי שבוע הם חזרו אליי:
״תקשיבי, אנחנו בשוק - חזרנו ממך בשבוע שעבר וכינסנו את הילדים לשיחה.
הסברנו להם שהיינו אצל מדריכת הורים ושהיא המליצה להיפרד ממסכים באוכל ולפני השינה בגלל כל הנזקים שהסברנו להם, וסיכמנו על הכללים החדשים.
באותו ערב היה להם קצת קשה, היינו איתם באוכל, שמנו ברקע מוזיקה נעימה ועזרנו להם להירדם עם סיפור.
למחרת, הם אפילו לא ביקשו את הטלפונים - כל ילד בחר סיפור וחיכה לנו.ומאז כבר שבוע שכך זה מתנהל בבית.
אנחנו בשוק…"
ילדים מתרגלים לשינויים מהר מאוד.
כל מה שנדרש מאיתנו זה להיות ברורים (ראשית עם עצמנו ואז מול הילדים), נחושים ועיקביים.
והעיקר, והעיקר - לא לפחד כלל!!! 💪
אגב, תשמעו נתון מעניין - 98% מהפחדים שלנו לא מתממשים בפועל.
אז ת'כלס… לא שווה לפחד, חבל על האנרגיות שהולכות לטמיון…😉
הערות