כשאנחנו מעניקים לילד שלנו תחום אחריות בבית (ומשחררים לו מכל הלב), דברים טובים קורים.
מי לא רוצה לגדל ילד אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך טובה?
לרוב, ילדים לא לוקחים אחריות סתם כך.
אחריות הם מקבלים מאיתנו ודרך זה הם גדלים.
בסגר הקורונה הראשון, כשכולנו היינו בבית וכמות מטלות הבית גדלה משמעותית, ביקשתי שכל ילדה תיקח על עצמה כמה תחומי אחריות שקשורים לעזרה בבית.
אחת הבנות שלי לקחה על עצמה (בין היתר) לאפות בכל יום שישי חלה.
בהתחלה זה היה בתיווך צמוד, עם המון בלגן ולכלוך, חלק נשרפו, חלק התייבשו, חלק לא תפחו....
אבל לאט לאט התפתחה מיומנות, אנחנו שחררנו, וזה הפך לתחום אחריות בלעדי של הבת שלי (אחריות שמבחינתה כוללת המון פעולות: בחירת מתכון, הכנת בצק, התפחה, קליעת צורה, מריחת ביצה ושומשום, פתיחת תנור, כיוון טיימר, סגירה וכיסוי לשמירה על טריות).
ומאז מידי שבוע, כבר 5 חודשים, היא מחפשת מתכון חדש, עושה צורות מיוחדות ואופה לבד חלה (התוצאות נפלאות!).
בשישי בבוקר כולם פונים אליה ושואלים - "תגידי... איזו חלה את מתכננת לאפות לנו היום?
באחת הפעמים היא ענתה (בביישנות שלא כל כך אופיינית לה) – "מאז שאני אחראית על החלה אני מרגישה מאוד חשובה בבית שלנו 
"
"ואני חושבת לעצמי - כמה חשוב לתת לילדים שלנו להרגיש חשובים דרך עצמאות ואחריות וכמה שזה win win לכולם.
מה שנדרש מאיתנו זה ליזום, לאתגר, לתווך ולשחרר את כל מה שפחות חשוב (סדר, נקיון, פרפקציוניזם, ביקורת, שיפוט וחוסר אמונה).
** אגב, הבת שלי מצאה אתר מתכונים "מותאם להפרעת קשב" שבו מסמנים כל רכיב ששמים וכל שלב שמבצעים וזה ממש שיפר את הביצועים 
אז מה תחומי האחריות של ילדכם בבית?
ואיך אתם מאפשרים לילדים להרגיש חשובים ובעלי ערך?
הערות